דיכאון הוא מחלה נפוצה, שמתאפיינת במצב רוח ירוד מאוד, קושי ליהנות, אפילו מדברים שגרמו הנאה בעבר, ירידת אנרגיה וקושי בתפקוד. האדם הסובל מדיכאון מרגיש פעמים רבות חסר ערך, אפילו פגום, ומאשים את עצמו בדברים שונים. בחלק מהמקרים  מופיעים  גם חוסר בשינה ושינויים בתאבון. כמובן, לא כל הסימפטומים חייבים להופיע אצל אותו אדם כדי שיאובחן דיכאון.

חשוב להבחין בין מצב הדיכאון הקליני (דיכאון מז'ורי), לבין דיכאון כרוני (דיסתימיה) ובין שניהם למצב רוח דיכאוני, מה שרובנו מתכוונים בלשון  היומיומית, ולא הקלינית,  כשאומרים "אני בדיכאון".

​

 הדיכאון הקליני הוא אקוטי, ומאופיין פעמים רבות בפגיעה משמעותית בתפקוד ובמצוקה עצומה. מדובר בתקופה מתוחמת בזמן שהיא קשה וחריפה יותר באופן משמעותי מהיומיום של אותו אדם בטרם המחלה, גם אם מדובר במישהו שנוטה להיות עצוב או אף סובל מדיכאון כרוני. בתקופה כזו יש פעמים רבות תחושה של חוסר תקווה. חלק ממאפייניה המסוכנים יותר של מחלת הדיכאון היא שהיא מצמצמת את שדה הראייה של החולה וגורמת לו להאמין שאלה הם חייו וכזה יהיה גם עתידו.

 כל ממד הזמן מתכנס ומתמקד בנקודה זו של כאב נפשי, שיכול להחוות כבלתי נסבל. זו הסיבה שאחד הסימפטומים שעלול להופיע הוא מחשבות אובדניות ולעיתים קיים סיכון אובדני ממשי. במקרים רבים, כאשר אנשים צולחים תקופה אפלה זו , הם מסתכלים אחורה ושמחים שלא פגעו בעצמם כמו שחשבו לעשות, מתוך אמונה שלמה שהייתה להם אז, כי המצב לא ישתפר.

​

דיסתמיה, בניגוד לדיכאון כרוני עלולה להימשך שנים. יש אנשים שיאמרו גם שכמעט אינם זוכרים תקופות בחייהם בהם הרגישו ממש טוב, או ממש נהנו. התחושה היא עוצמתית פחות מדיכאון כרוני ונסבלת יותר. אדם יכול לתפקד, לעיתים אפילו לתפקד היטב, כלפי חוץ, כאשר עולמו הפנימי נחווה כריק, רגשותיו קהים ושום דבר לא מרגיש באמת משמעותי, או באמת מלהיב. הסימפטומים דומים לדיכאון מז'ורי אך "אל אש נמוכה" ונראה כי הם חלק מאישיותו של האדם, מתפיסתו את עצמו ואת עולמו.

​

מצב רוח "דיכאוני" כאשר הוא אינו חריף במיוחד, ואינו כרוני, הוא חלק מוכר מהחיים ואפשר לראות בו חלק מהמצב האנושי. באופן טיפוסי הוא נגרם על ידי טריגרים חיצוניים, כמו כישלונות, דחיות אכזבות או מצבי לחץ. לעיתים, כמובן יש מצב רוח מכונס, מהורהר ועצוב יותר פשוט בגלל זיכרונות או טריגרים פנימיים אחרים. החיים רצופים אירועים בלתי נעימים עד קשים בדרגות שונות, ולכן גם תחושת "דיכאון" היא בלתי נמנעת. אולם, מדובר במצב חולף שלא יגרום לפגיעה משמעותית  בתפקוד.

 אמנם, גם דיכאון קליני מתחיל פעמים רבות אחרי אירוע חיים קשה, אבל מתפתחת תגובה רבת עוצמה, קשה ביותר, שאינה חולפת במהירות האופיינית למצב רוח רע, אלא גורמת לעיתים  לתחושה של מעין "חור שחור" שאין ממנו מוצא.

​

אבל הוא מושג שיכול לעזור להבין את מושג הדיכאון. כשמאבדים מישהו אהוב, וגם, לעיתים משהו חשוב לנו- כמו מקום עבודה או קשר רומנטי, אדם יכול לעבור תהליך אבל. האבל הוא תגובה נורמטיבית ואפילו בריאה לאובדן. במקרים אלה סימפטומים דמויי דיכאון הם "נורמליים" ולא מאבחנים דיכאון אצל אדם שזה עתה נאלץ להתמודד עם מותו של אדם קרוב . אולם אם הסימפטומים מתמידים זמן רב, או חריפים במיוחד ופוגעים בתפקוד, יש מקום לפנות לעזרה.

בספרות המקצועית מתייחסים לעיתים ל"עבודת האבל" כחלק מההבנה שהאבל הוא תהליך "עבודה" שעל הנפש לעבור לאחר אובדן. כדי שהעבודה הזו תצליח, צריכות להיות מספיק הפנמות חיוביות של קשרים טובים  ואמונה ביכולת להמשיך הלאה למרות האובדן, גם אם הוא נורא.

לעיתים תנאים אלו לא מתקיימים, ויש סכנה לדיכאון. כפי שאפשר להבין, הערך העצמי של האדם וחוויות הקשר שלו משחקים כאן תפקיד מפתח. אדם שראיית העצמי שלו  פגועה והוא סובל מהאשמה עצמית קשה, תחושה של קטנות או פגיעות יתקשה מאוד להתמודד עם אובדנים. הוא מרגיש שהעצמי שלו מרושש ולא יוכל להמשיך הלאה.

בהתאמה לראייה העצמית הזו, אדם כזה רואה פעמים רבות גם את העולם החיצוני (אנשים אחרים) כבלתי ראויים לאמון , כמי שיכולים לפגוע בו , וככלל , עבורו , התקווה בחיים מועטה. אובדן משמעותי (בין אם זה של אדם או של מקום עבודה, שינוי בריאותי ועוד) משמש כטריגר שמפעיל ומעצים את ראיית העולם  הקשה הזו והדיכאון פורץ.

תיאור זה אינו ממצה את כל הסיבות לדיכאון ולעיתים קשה להצביע על הרקע שלו. עם זאת, בדרך כלל ניתן לזהות את שורשי הדיכאון כנטועים באישיות שידעה כאב מסוגים שונים ותפיסתה את עצמה ואת סביבתה "נפצעה" במהלך החיים.

 

כפי שניתן להבין, ראיית העצמי וראיית העולם של אדם כרוכות זו בזו לאין הפרד. שתיהן נעוצות בהיסטורית החוויות שהיו לאדם- הקשרים שהתנסה בהם, הצלחותיו וכן כישלונותיו המקצועיים והאישיים. בטיפול, המטרה היא להבין ולעבד את הסכמות המופנמות הקשות הללו ולהגיע לאפשרות של מרחב חוויה רחב יותר ואפשרות למגע עם יכולות שונות של הנפש ועם העולם על שלל גווניו.